Get Adobe Flash player
sidecaptions01

חדשות האתר

ברוכים הבאים לאתר הרשמי של אריאלה סביר.

ברוכים הבאים לאתר שלי.
אני שמחה שאתם כאן ומקווה שתצאו בלב שמח.
באופן אישי אני לא נמצאת כאן תדיר, מנהלי האתר מעבירים לי מסרים.
מאחלת לכם ימים טובים, משמעות בחיים
ותזכרו שבסופו של דבר, כך מתבהרים העניינים, האושר נמצא בפרטים הקטנים.
אריאלה סביר

אריאלה סביר


כדאי מאוד לבקר בבלוג !!!

כנסו תיהנו ושתפו ,תגובות ,הערות ,בקשות יתקבלו בברכה.

כניסה לבלוג


חדש !!! "הופעה בהזמנה"

מגוון הופעות זום מרתקות ומרגשות לנשים / נערות / ילדים...
ליצירת קשר 0525052366

Link


ברוכים הבאים לאתר הרשמי של אריאלה סביר.

ברוכים הבאים לאתר שלי.
אני שמחה שאתם כאן ומקווה שתצאו בלב שמח.
באופן אישי אני לא נמצאת כאן תדיר, מנהלי האתר מעבירים לי מסרים.
מאחלת לכם ימים טובים, משמעות בחיים
ותזכרו שבסופו של דבר, כך מתבהרים העניינים, האושר נמצא בפרטים הקטנים.
אריאלה סביר

אריאלה סביר


כדאי מאוד לבקר בבלוג !!!

כנסו תיהנו ושתפו ,תגובות ,הערות ,בקשות יתקבלו בברכה.

כניסה לבלוג


חדש !!! "הופעה בהזמנה"

מגוון הופעות זום מרתקות ומרגשות לנשים / נערות / ילדים...
ליצירת קשר 0525052366

Link


ברוכים הבאים לאתר הרשמי של אריאלה סביר.

ברוכים הבאים לאתר שלי.
אני שמחה שאתם כאן ומקווה שתצאו בלב שמח.
באופן אישי אני לא נמצאת כאן תדיר, מנהלי האתר מעבירים לי מסרים.
מאחלת לכם ימים טובים, משמעות בחיים
ותזכרו שבסופו של דבר, כך מתבהרים העניינים, האושר נמצא בפרטים הקטנים.
אריאלה סביר

אריאלה סביר


כדאי מאוד לבקר בבלוג !!!

כנסו תיהנו ושתפו ,תגובות ,הערות ,בקשות יתקבלו בברכה.

כניסה לבלוג


חדש !!! "הופעה בהזמנה"

מגוון הופעות זום מרתקות ומרגשות לנשים / נערות / ילדים...
ליצירת קשר 0525052366

Link


ברוכים הבאים לאתר הרשמי של אריאלה סביר.

ברוכים הבאים לאתר שלי.
אני שמחה שאתם כאן ומקווה שתצאו בלב שמח.
באופן אישי אני לא נמצאת כאן תדיר, מנהלי האתר מעבירים לי מסרים.
מאחלת לכם ימים טובים, משמעות בחיים
ותזכרו שבסופו של דבר, כך מתבהרים העניינים, האושר נמצא בפרטים הקטנים.
אריאלה סביר

אריאלה סביר


כדאי מאוד לבקר בבלוג !!!

כנסו תיהנו ושתפו ,תגובות ,הערות ,בקשות יתקבלו בברכה.

כניסה לבלוג


חדש !!! "הופעה בהזמנה"

מגוון הופעות זום מרתקות ומרגשות לנשים / נערות / ילדים...
ליצירת קשר 0525052366

Link


ברוכים הבאים לאתר הרשמי של אריאלה סביר.

ברוכים הבאים לאתר שלי.
אני שמחה שאתם כאן ומקווה שתצאו בלב שמח.
באופן אישי אני לא נמצאת כאן תדיר, מנהלי האתר מעבירים לי מסרים.
מאחלת לכם ימים טובים, משמעות בחיים
ותזכרו שבסופו של דבר, כך מתבהרים העניינים, האושר נמצא בפרטים הקטנים.
אריאלה סביר

אריאלה סביר


כדאי מאוד לבקר בבלוג !!!

כנסו תיהנו ושתפו ,תגובות ,הערות ,בקשות יתקבלו בברכה.

כניסה לבלוג


חדש !!! "הופעה בהזמנה"

מגוון הופעות זום מרתקות ומרגשות לנשים / נערות / ילדים...
ליצירת קשר 0525052366

Link


ברוכים הבאים לאתר הרשמי של אריאלה סביר.

ברוכים הבאים לאתר שלי.
אני שמחה שאתם כאן ומקווה שתצאו בלב שמח.
באופן אישי אני לא נמצאת כאן תדיר, מנהלי האתר מעבירים לי מסרים.
מאחלת לכם ימים טובים, משמעות בחיים
ותזכרו שבסופו של דבר, כך מתבהרים העניינים, האושר נמצא בפרטים הקטנים.
אריאלה סביר

אריאלה סביר


כדאי מאוד לבקר בבלוג !!!

כנסו תיהנו ושתפו ,תגובות ,הערות ,בקשות יתקבלו בברכה.

כניסה לבלוג


חדש !!! "הופעה בהזמנה"

מגוון הופעות זום מרתקות ומרגשות לנשים / נערות / ילדים...
ליצירת קשר 0525052366

Link


ברוכים הבאים לאתר הרשמי של אריאלה סביר.

ברוכים הבאים לאתר שלי.
אני שמחה שאתם כאן ומקווה שתצאו בלב שמח.
באופן אישי אני לא נמצאת כאן תדיר, מנהלי האתר מעבירים לי מסרים.
מאחלת לכם ימים טובים, משמעות בחיים
ותזכרו שבסופו של דבר, כך מתבהרים העניינים, האושר נמצא בפרטים הקטנים.
אריאלה סביר

אריאלה סביר


כדאי מאוד לבקר בבלוג !!!

כנסו תיהנו ושתפו ,תגובות ,הערות ,בקשות יתקבלו בברכה.

כניסה לבלוג


חדש !!! "הופעה בהזמנה"

מגוון הופעות זום מרתקות ומרגשות לנשים / נערות / ילדים...
ליצירת קשר 0525052366

Link


ברוכים הבאים לאתר הרשמי של אריאלה סביר.

ברוכים הבאים לאתר שלי.
אני שמחה שאתם כאן ומקווה שתצאו בלב שמח.
באופן אישי אני לא נמצאת כאן תדיר, מנהלי האתר מעבירים לי מסרים.
מאחלת לכם ימים טובים, משמעות בחיים
ותזכרו שבסופו של דבר, כך מתבהרים העניינים, האושר נמצא בפרטים הקטנים.
אריאלה סביר

אריאלה סביר


כדאי מאוד לבקר בבלוג !!!

כנסו תיהנו ושתפו ,תגובות ,הערות ,בקשות יתקבלו בברכה.

כניסה לבלוג


חדש !!! "הופעה בהזמנה"

מגוון הופעות זום מרתקות ומרגשות לנשים / נערות / ילדים...
ליצירת קשר 0525052366

Link


כניסת ורישום מתמשים

משתמשי האתר הרשומים יכולים לצפות בחומרים ייחודיים ולהרשם לתוכניות. באם יש לכם כבר חשבון באתר, אתם יכולים להתחבר כאן.

ההרשמה לאתר ללא עלות!


 



Powered by Spearhead Software Labs Joomla Facebook Like Button
blog-caption02
בס"ד



                   זורבה ואני

               והפעם: ברוכים הבאים!

      שלום ילדים! אני כל כך שמח שבאתם לבקר אותי אני אוהב שבאים לבקר אותי תשאלו אפילו את אריאלה. תמיד כשמישהו בא אני מכשכש בזנב הלבן שלי, מדלג ומקפץ על ארבע הרגליים והידיים שלי ממהר לסל הצעצועים מכניס לתוכו את הפה שלי ואת האף הוורוד ולוקח צעצוע. אני מתחיל לרקוד משמחה ומקווה שהאורחים יבינו שאני שמח כן שאני באמת שמח. לפעמים הם לא מבינים ואז הם קוראים לאריאלה: "תיקחי את הכלב" הם אומרים לה  "הוא מפחיד"  אבל אריאלה שהיא החברה הכי טובה שלי בעולם  ממהרת להגן עלי ואומרת: "תראו כמה שהוא שמח קוראים לו זורבה  הוא מאושר שבאתם  בואו תכנסו". איזה מזל שיש לי את אריאלה, כי אני לא יכול לדבר אתם מבינים? אני יכול להשמיע קולות של כלב ולהניע את הזנב ולקפוץ אבל מה לעשות שלא כולם מבינים את השפה שלי? אני בטוח שאתם דווקא כן תבינו. אני בטוח שאתם ילדים עם המון רגש ורק בגלל זה אני מזמין אתכם לאתר שלי ושל אריאלה סביר. כדאי לכם לבוא  ולשמוע סיפורים. אני בטוח שנהייה חברים. אז קודם כל אני מברך אתכם בברכת ברוכים הבאים! ועכשיו גם אסביר לכם מה צריך לעשות.

    תגידו לאמא ואבא שצריך להירשם לאתר. למה? ככה זה, אלה החוקים  של המשחק, נרשמים ואז כאילו נפתחת הדלת ואפשר להיכנס. אחרי שנכנסים מחפשים את השלט עליו כתוב: "סיפורי זורבה"  ושם בכל שבוע תמצאו סיפור חדש. פעם אני אספר אותו ופעם אריאלה בעצמה. אם אתם יודעים לקרוא כדאי לכם להדפיס את הסיפור  ולקחת אותו לחדר. תוכלו לקרוא בשקט לפני השינה. ואם אתם לא יודעים לקרוא אז תבקשו מאבא ואמא שידפיסו את הסיפור ישבו לידכם לפני השינה ויקריאו לכם.  עכשיו חופש גדול, זה זמן מצוין לסיפורים. בסוף כל סיפור יהיו לכם שאלות ותוכלו לענות עליהן ולהשתעשע. אז סיכמנו? בכל יום ראשון אתם בודקים אם יש סיפור חדש  ואם נהניתם תשתפו ותזמינו עוד חברים להירשם. אפשר גם להזמין את סבא וסבתא שלכם זה כיף קוראים ביחד ואחר כך יש על מה לדבר. אני מחכה לכם בשבוע הבא יהיה סיפור חשוב. אז תבואו

רגע, איך קוראים לכם? אני בכלל לא יודע. אתם יכולים לכתוב לי  וכולם יוכלו לקרוא את המכתבים שלכם. להתראות חמודים.

                                                                             והב הב הבה

                                                                              נהייה חברים

                                                                              שלכם

                                                                                         זורבה





שאלות לילדים חכמים.

קודם תשיבו בעצמכם ואחר כך תשוו אותן לתשובות שכתובות בהמשך..

1. אני זורבה, נחשו בן כמה אני? שלש? ארבע? חמש? אולי שש?

                               תשובה: אני בן ארבע וחצי  בני כמה אתם?

2. נחשו מה יש לי בסל הצעצועים?

                              תשובה: חבל, כדור, עצם מגומי, דובי, נעל,

3. מה כדאי לי  לבקש מאריאלה שתקנה לי עוד.? האם יש לכם רעיונות?

4.  אולי אתם יודעים להסביר לי מדוע אנשים פוחדים ממני כשהם באים לבקר אצליינו בבית?

5.  האם יש לכם כלב? איך קוראים לו? בן כמה הוא? האם הוא גר בתוך הבית?

6.  עכשיו אני יוצא עם אריאלה לסיבוב בינתיים תכתבו לי משהו.
                                                                                        להתראות.
הרצאת מבוא לסדנת הכתיבה של אריאלה סביר
להביט למילים בעיניים.
הרצאת מבוא להביט למילים בעיניים

 

והשבוע:  שעון העונות  "דו רה מי פה סוף"


בס"ד                                                                                                               15.08.16     יום ב'   יא' באב תשע"ו
     לא רואה ממטר...    אלא אם כן מה שיש לראות ממש מוצא חן.
                     והפעם: איטליה.

היי לכם!
       כן, אני מתכוננת. בעיקר נפשית. בדיוק בעוד חודש אני על המטוס למילאנו! לבד? מה פתאום, נראה לכם? הפעם אנחנו רביעייה: ענת איילת ויהודית הן המלוות שלי. הא, למה לא קובי? הפעם הוא בחר לשלוח אותנו ולהישאר בבית. ראיתם איזה בעל מפרגן? אני אומרת שאין דברים כאלה. אז בהתחלה זה עלה סתם כרעיון הזוי, ממתי אני נוסעת בלי בעלי? אבל הוא הפיח ברעיון הזה חיים והתחיל לתפור לנו חבילה. היו מי שהתלוצצו ואמרו שאנחנו רק מדברים. אבל צוחק מי שצוחק אחרון. אז נוסעים לשמונה ימים, בתי מלון  שווים, אוכל כשר כמובן, רכב צמוד ואני מקווה כל כך שיהיה כיף. תארו לכם אישה עיוורת כמוני מגיעה לוונציה. מה כבר יכולה לראות שם? אז זהו, שאני מצדי כבר יכולה להיות מדריכת תיירים אם תרצו. איך? קראתי המון ספרים. בכלל אני בעד תהליכים. אם אחרים לוקחים את הנסיעה לאיטליה בתור קפיצה לחו"ל וזורמים, אז אני מתכוננת. כמו שאומרים: "לא רואה ממטר". אין לכם מושג כמה ספרים קראתי. רוצים שמות? או קיי: נתחיל ב"לה סניורה" שמדבר על דונה גראציה  ונמשיך עם הסוחר מוונציה ו"החיוך האטרוסקי" ו"גן המכתבים"  ו"אקוה אלטה" ואני כאילו שם. הא אתם שואלים איך אני קוראת? טוב אז יש תודה לאל את הספרייה המרכזית לעיוורים בנתניה. יש להם אתר מדהים, שבעצם פקח לי את העיניים. אני יושבת ומחפשת ספרים ומוצאת עולם, לוחצת  "להאזנה לחץ כאן" והופ, הספר מתחיל להתנגן. הקריינים נהדרים אחד אחד. וככה אני מאזינה לספרים ואם לא די בכך, תמיד יש לי גם ספר ברייל לשבת. מתי יש לי זמן לקרוא? תמיד. כשאני מבשלת אז יש לי אזנייה והספר נע קדימה. כשאני נכנסת למיטה  ולא יכולה להירדם משום מה, אז יש לי אופציה לבחור או אזנייה וספר מוקלט או ברייל, שזה אגב כיף לקרוא בחושך לא מפריעה לקובי. דרך אגב אם מחברים את המילים: ספר טוב" ומערבבים את האותיות מקבלים: "בספורט" כן ואני מרגישה בהחלט שאני כל הזמן עוסקת בספורט. ואפילו האזנתי לספר שנקרא: "דולצ'ה ויטה" החיים המתוקים שזה כמובן ספר בישול. אז יש עוד חודש. כבר צריך להתחיל לסדר מזוודה ואני די חוששת מהעלייה לדולומיטים. חשבתם על זה? אני לא רואה ויש לי פחד גבהים. נראה לכם הגיוני? ודאי תשאלו: מה הקשר? את ממילא לא רואה.  טוב אז תתפלאו אני פוחדת מגובה נורא נורא. יש לי גם קצת פחד וסחרחורות בשיט, אבל קובי עשה לי מבחן ויצאנו לשיט קצר בנמל יפו. הכל עבר בשלום.  כשלא רואים יש עניינים גם עם המערכת הוסטיבולרית אבל בכל זאת אני לוקחת נשימה וכשאני מחליטה שיהיה טוב אז יהיה טוב. מה שמוכיח שהכל בראש. דרך אגב תעקבו אחרי ותקבלו דיווחים מהטיסה ומהשהות שלנו באיטליה. אם יש לכם טיפים אני בהחלט אשמח לשמוע וליישם. ובינתיים, מחכה לבת הגדולה שלי שתלד. היא לא תבוא אתנו לאיטליה אבל אם תלד לפני הטיסה, הילדים שלה יבואו לעשות קצת חופש אצל סבא וסבתא. אנחנו ממש מחכים לזה. אז הכל פתוח והעיקר שסיימנו עם תשעה באב והלוואי שכל הימים האלה יהפכו לכולנו לימים של שמחה.

                                                           ביי בינתיים ותהיו בקשר

                                                                                  אריאלה סביר

נ.ב:

איך שכחתי? אני רוצה להראות ולהשמיע לכם את השיר שכתבתי על איטליה לפני די הרבה שנים, כשעשינו את הסרט "הופלי סובב עולם" ושם אני שרה: "צ'או צ'או במבינו" תקשיבו ותהנו
כאן תוכלו גם לראות...  בקישור הבא: https://youtu.be/vjqVJHx6Vlc  .


תמשיכו להגיב ממש כיף לקרא את התגובות שלכם.

   בס"ד                                                                                                                       יום ג'   כז' בתמוז תשע"ו

                                  לא רואה ממטר...  אלא אם כן מה שיש לראות ממש מוצא חן.
              והפעם: אימאל'ה!
שלום לכם.
        זה לא אמתי! אנחנו כבר באוגוסט! זה אומר ש...בעצם, למה להגיד מה זה אומר? תגידו אותם. אני יכולה להגיד אך ורק מה זה אומר לי. טוב אז זה מזכיר לי שעוד מעט חוזרים לעבודה. אתם רוצים לדעת מהו מקום העבודה שלי? למה לא בעצם? אתם תמיד מוזמנים להציץ לחיים שלי  ולקרוא את מה שאני שמה בחלון הראווה. אין לי בעיה עם חשיפה, כבר אמרתי לכם, במיוחד אם יש סיכוי שזה יתרום למישהו משהו. אז אני עובדת בבית. הכי כיף! הבית נותן לי הכל: גם את האפשרות לחגור סינר ולהעמיד על הכיריים סיר ולהתחיל למלא אותו בכל המאוויים שלי. אני אוהבת להשקיע בבישולים, אין אצלי לזרוק לסיר וזהו. אוהבת לקצוץ בצל ופלפלים ושום ולבחוש ולתבל,  לאדות ולמלא את הבית בריח שמזמין לחיות בו באהבה. ובאותה מידה אני יכולה להחליט שעכשיו אני יושבת ליד המחשב וכותבת את הגיליון הראשון של "גן עם שיר". מה זה "גן עם שיר?" זה העיתון המוזיקלי שאני מוציאה עבור גננות ועובדי הוראה. עבור מפעילים ומדריכים בתנועה. זה כיף ליצור את ה"גן עם שיר" הזה. בחוץ מטרטר איזה שופל, אצל השכנים עובדים בבניין, הפעם חופרים שם בריכה, איזה יופי ושיהיה להם בכיף. הכיף שלי הוא לא פחות גדול. כל אדם צריך להשתדל מאד להעלות את העיסוק שלו לדרגה הכי גבוהה של כיף. ואז ממש לא משנה האם הוא מכין קישואים מאודים,  כותב בלוג או מתכונן ללכת לבריכה. אז כשאני עושה משהו זה עם כל הלב. בשנה שעברה למי שלא יודע, התחלנו קובי בעלי ואני לשווק עיתון מוזיקלי דרך האינטרנט. היה לנו מאגר נכבד מאד של מנויים ומנויות,  דתיים וחילוניים, צעירים ומבוגרים בארץ ומעבר לים, , מכל הסוגים. זה עבד בדיוק כמו שדברים עובדים היום. בקצב מהיר! בכל מוצ"ש בלחיצת כפתור היה קובי שולח למנויים את הגיליון החדש. מה קיבלו? חומר כתוב, דקלומים חדשים,  טקסטים, הפעלות וגם קובץ שמע. כל השירים הגיעו למייל של המנוי מוכן לעבודה. אני כל כך שמחה שפיצחנו את האגוז הקשה הזה של הקושי בפרנסה. תחשבו על זה: אני עיוורת, לא ניידת,  אין לי שום אפשרות לקחת את הרכב ויאללה, לנסוע לטייל, תמיד תלויה במישהו.  אין מקום עבודה מסוים שמחכה לי, אני חייבת להמציא את עצמי מחדש כל פעם. אבל אני לא רואה ממטר את היתוש הזה שרוצה לזמזם לי באוזן ולהגיד שאני מסכנה. אותו יתוש שמזכיר השכם והערב שיש תחרות גדולה ושאולי אני כבר זקנה מידי...כבר אמרתי לכם:  לא רואה ממטר אלא אם כן מה שיש לראות הוא ממש מוצא חן. אז מוצא חן בעיני לראות איך בעזרת ה'דמיון אני קמה בבוקר ומספרת לבעלי היקר על רעיון חדש שעלה לי בראש. מוצא חן בעיני לראות איך בעלי היקר לי מכל חושב על זה, בודק את עצמו ואם זה נראה לו, משתף איתי פעולה ואז אנחנו הולכים על זה יחד. אתם ודאי מכירים לא מעט זוגות שהעבודה המשותפת לא עושה להם טוב. רבים,  מתכסחים,  אבל אנחנו למדנו לעשות את זה יופי. לכל אחד מאתנו יש הטריטוריה שלו,  התפקידים שלו,  זמני העבודה שלו.  אני למשל אוהבת לכתוב מוקדם בבוקר או לעיתים מאוחר בלילה. בזמן הזה קובי עסוק בעניינים שלו. אני ממש לא מתערבת לו. הוא למשל אחראי על האיורים של הגיליון.  על העיצוב הגרפי וה "ויז'ואל" של כל החומר שיוצא תחת ידי. לכאורה, מה לי ולזה? אין לי ממילא אפשרות ליהנות ממראה עיניים, אבל בכל זאת הוא מזמין אותי לבוא ולשבת לידו עם כוס קפה ואז מתחיל לתאר לי מה צייר ליד כל שיר ודקלום. למה הוא עושה את זה? קודם כל אני מכירה את בעלי. , הוא עושה את זה בשבילי, רוצה שאהיה בעניינים, שאדע מה יש ומה אין.  דבר שני כל יוצר זקוק לפידבק, זו לא בושה. אנחנו משתדלים לפרגן האחד לשני. 

  וכן, אני מפרגנת על רעיונות טובים שבעלי עושה. גם אם אני לא יכולה לראות אותם. תבינו, להיות עיוורת זה לא סוף העולם. אדרבא, הדמיון חזק יותר, הרצון גדול יותר והאילוצים מובילים לפתרונות נגישים. דרך אגב גם בעלי כבר לא מה שהיה פעם. קודם כל בדיוק כמוני וכמוכם גם הוא כבר לא ממש בן עשרים. אבל עובדים. הוא כבר הספיק לצערי לעבור שני התקפי לב כמעט קטלניים והנה יצא מזה. שומר על עצמו, מה שהכי חשוב לו כדי שיהיה כיף בעבודה זה חיוך, אנרגיה טובה ואם יש את זה אפשר להגיע לכל דבר שרוצים. אל תאמינו למי שמראה לכם שהכל נוצץ, אין דברים כאלה. גם לעשירים וליפים והאמיצים יש מכשולים בדרך. החכמה היא לשרוד כשקשה. לפרוח בשממה, לעשות יש מאין ולא לעזוב ידיים. קחו את זה לתשומת ליבכם. אני מראה לכם את האמת בגובה העיניים. מספרת לכם איך אני לא רואה ממטר  את מה שבא להחליש אותי. מה זה נותן? למה להישבר? זה מה שיש ועם זה צריך לנצח. אז בואו נחזור ל"גן עם שיר". אני מתרגשת כי אוטוטו זה יוצא לדרך. בעוד שבועיים נשחרר למנויים את הגיליון הראשון. למה לא עכשיו? יקרים שלי, בחיים צריך לדעת מתי לעשות כל דבר. עכשיו אנשים נופשים. למי יש ראש עכשיו למערכי שעור? נכון, תמיד יש יוצאים מהכלל אבל בגדול, עכשיו חופש. אני חייבת להיות מוכנה עם החומר ככה זה, היוצר תמיד צריך לחשוב שעה קודם. בראש השנה הוא כבר צריך לכתוב על חנוכה. התרגלתי לזה. בכל מקרה רציתי שתדעו שאני מתרגשת. בדיוק כמו הנכדה שלי שעולה לכתה אלף. כמו הילד שעולה לגן חובה. מתרגשים בילקוט החדש, מתרגשים עם תלבושת חדשה, גם אני. וזה סימן שאני עוד בכושר. מי שלא מתרגש, שיבדוק למה. תמיד אמרתי לעצמי: "אריאלה, ברגע שתרגישי שכבר לא מתחשק לך מאיזו שהיא סיבה לעבוד פיזית בגנים תפרשי. "וכך היה. הייתה נקודה שבה הבנתי שעלי לפרוש. הפסקתי להסתובב מגן לגן עם האקורדיון והטייפ ושקיות מלאות אביזרים. זה לא חלילה שנמאסה לי העבודה, זה אני מקווה יישאר לי עד שאהיה בת תשעים. לפחות בלב. אבל יש דברים אחרים. צריך לדעת מתי לזוז הצידה ולפנות מקום לצעירות. דרך אגב אני מצדיעה לוותיקות שממשיכות. מגיע לכל  אלה כפיים. זה לא מובן מאליו. לי נח יותר לשבת עם הכוס קפה שלי, בין הסירים לשירים, לצלול אל מתחת לגלים ולמצוא מרגליות חדשות. לחדש תמיד וללכת קדימה יד ביד עם הדור הצעיר. מזל שיש לי נכדים בכל הגילאים אז אני יכולה תמיד לבדוק אם השירים שלי מדברים אליהם בכלל. דרך אגב את כל השירים שכתבתי ואתם יכולים להציץ בדיסקוגרפיה, את כולם כתבתי תוך כדי גידול הילדים שלי. קוראים יקרים, אני מזמינה אתכם להצטרף כמנויים ל"גן עם שיר" ואם אתם לא גננת או עובד הוראה, תוכלו להיות יצירתיים ולעשות מתנה לחברה קרובה שהיא כן כזו. לכלה או לבת. המחיר מאפשר את זה. סך הכל  90 שקל לחודש  לאורך השנה כולה. וזה מגיע עד הבית, לתוך המייל, באופן קבוע כל מוצ"ש עם המון אהבה. המוצרים שאנחנו מוכרים הם עבודה עצמית או כמו שאומרים, עבודת יד. ותמיד יש עם מי לדבר. מי שנרשם כמנוי נכנס גם לקבוצת הוואצאפ שלי ואז אני מזכה אותו בכל בוקר בברכת בוקר טוב וחיזוק כלשהו כזה שנותן כוח להתחיל את היום. כיף שאתם עוד כאן וממשיכים לקרוא. הבלוג הזה הוא חדש. והוא גם מזכיר לכם ש"לא רואה ממטר" זה לא רק שם הבלוג זה גם שמה של תכנית סלון. מזמינים אותי ואני מספרת המון סיפורים אישיים וגם שרה כמובן. לא רואה ממטר את הדברים הרעים, רואה רק את מה שמוצא חן. שיהיה לכם המשך קיץ נפלא  
                                                                                                                     בשורות טובות        
                                                                                                                                 להתראות בפעם הבאה
                                                                                                                                                                                                                                                                                                          אריאלה סביר

נ.ב.

תמשיכו להגיב...  ממש כיף לקרא את התגובות שלכם.




  בחזרה לבלוג האחרון



בס"ד                                                                                                              09.08.16  יום ג' ה' באב תשע"ו

לא רואה ממטר  ... אלא אם כן מה שיש לראות ממש מוצא חן.
והפעם: ממלושי!
היי!
               כבר שמעתם על הטרנד הזה שקוראים לו: הפרשת חלה? כן, גם אני עושה את זה. כלומר, לא רק בבית שלי אלא גם כהופעה. מה הקשר? מי שמתמצא באמנויות הבמה מבין שיש קשר. זה מזכיר לי פעם, כשירדתי מהבמה ובעלי היקר הוביל אותי לרכב, שמעתי שתי נשים מדברות מאחורי גבי. האחת אמרה לרעותה: "תראי אותה זאת, עשתה מהעיוורון שלה עסק, יופי גם אני מחר יכולה לעלות לבמה ולדבר על הבעיות שלי" החברה מיהרה להשיב לה: "נכון, בטח שאת יכולה אבל ההבדל בינך לבין אריאלה הוא שהיא עושה ואת רק מדברת". אז על הבמה אפשר להעלות הכל. בתנאי שקודם כל נותנים כבוד לקהל. דרך אגב אני נולדתי בפרשת "ויקהל" ויש לי רגש חם מאד לקהל שלי. אני שומעת אותו , מרגישה ויודעת מתי להגיד מה. זה היתרון ב"לא רואה ממטר". בקיצור, אני מאד אוהבת לאפות לחם. אתם יודעים ודאי מה האותיות של "לחם". אפשר ליצור כמה מילים שונות מאותן האותיות. נתחיל בזה ש"לחם" בשיכול אותיות זה: "חלם. " הו כן, אני אוהבת לדבר על נושא החלום. אני עצמי חלמתי והגשמתי ועודני חולמת. וכששואלים אותי "איך את חולמת?" אני משיבה: "בצבעים". תוך כדי שאני מנפה קמח לפני הקהל ומכינה את הבצק אני מספרת על החלום שהיה לי להיות חיילת. ואיך זכיתי להיות העיוורת הראשונה שהתגייסה לצה"ל. המילה "לחם" מזכירה גם "חמל" ו"מחל" ואני מבינה היטב שצריך לנקות את הלב מכל מיני הקפדות אם יש כאלה. למחול. כן לסלוח, לא לנטור ולא לכעוס. מה גם שמשקעים כאלה מעכבים הגשמה של חלומות. אני הופכת שוב את ה"חלום" ומקבלת: "מחול". מקסים. מי שזוכה לתובנות עמוקות וזוכה לשלב בין הכנת לחם תוך שימוש במתכון לחיים, יוצא במחול. הנשמה שלו רוקדת. אז אני אומרת שעל הבמה אפשר להעלות הכל. בתנאי שמכבדים את הקהל ומעבירם מסר ותוכן אמתי. צריך לדעת לגעת בקהל, להעשיר אותו לרתק אותו לעניין אותו לשמח אותו, צריך לעשות המון דברים בזמן די קצר. הו כמה אני אוהבת את החשמל הזה שעובר בקהל כשכולם מקשיבים. אפשר לאכול את השקט בכפית. זה כיף כמו להחליק על הקרח לקצב ולס של שטראוס. אז כששואלים אם אני מעבירה ערב של הפרשת חלה התשובה היא חד משמעית כן. עושה את הלחם על עיוור וגם משתפת את הקהל שלי. אוהבת לעשות את זה בפורומים קטנים. זה תמיד עדיף מבחינתי. ויש המון הפתעות בתוך הכנת הלחם. זה כאילו תורה שלמה. ובאמת אומרים שאם אין קמח אין תורה. מתחבר יפה. התורה הזו היא בעצם השקפת עולם. היא גישה לחיים. היא דרך חשיבה. אז תזמינו ערב כזה לראש חודש, לקראת השנה החדשה ותפיקו מרגליות. להתראות בינתיים

ודרך אגב: לערב של הפרשת החלה אני קוראת בשם: ממה לושי.
                                                                                                      בשורות טובות
                                                                                                               להתראות בפעם הבאה
                                                                                                               אריאלה סביר 
בחזרה לבלוג האחרון







































טקסטבס"ד                                               בלוג באתר                                          28.7.16     יום ה'   כב' בתמוז תשע"ו


                        לא רואה ממטר...  אלא אם כן מה שיש לראות ממש מוצא חן.
והפעם: האופנוע

שלום לכם.
      איך הכותרת החדשה שלי?  נו טוב, ברור שאני  "לא רואה ממטר" גם לא משני מטר. מי שעיוורת ולא רואה בעיניים, אז אין לה באמת בחירה בעניין הזה. ובכל זאת אני מציבה תנאי: "אלא אם כן, מה שיש לראות ממש מוצא חן". אז מה אני אומרת בעצם? שאני מחליטה מה לראות ומה לא? בדיוק. אבל רגע, אל תתבלבלו, הראייה היא קודם כל רוחנית. אז הפרק הזה מדבר על אופנוע. מה לי ולכלי משחית הזה? לא כלום, תאמינו לי שכלום. אדרבא אני הכי נגד והכי אנטי והכי ממליצה להתרחק ממנו. אבל מה לעשות שכל מיני דברים קורים לא רק אצל אחרים. אצלנו הטלפון צלצל אתמול והבת הקטנה שלי שאמנם כבר התחתנה, הודיעה שמחר יש לה טסט על אופנוע. אבא שלה קיבל את זה כמו גבר, לא שהוא עודד אותה, ממש לא,אבל הוא כבר מזמן הבין שאין לנו מה לעשות עם זה. כן אתם צודקים,  נגעתי עכשיו בנקודה שהיא השיח בהא הידיעה של כל ההורים בדור הזה. אם להורים יש בכלל זכות להביע דעה ואם יש בכלל השפעה. נו טוב, אז אבא שלה עונה לה קצר ולעניין ואם הייתה לה איזו מחשבה שזה יקפיץ אותו אז לא. אבל מה איתי? אלי היא בכלל לא התקשרה. אבל מיד הרמתי את הראש מעל הספר שהייתי רכונה עליו, דרך אגב אני קוראת ברייל אם זה מעניין אתכם.  ואז זקפתי שתי אוזניים כמו של ארנבת וחיכיתי שבעלי יעדכן אותי. אבל לא. הוא סיים את השיחה ולא טרח אפילו לבזבז זמן על זה.  "אפשר לדעת על מה מדברים?" שאלתי וכשקיבלתי תשובה הדופק שלי כבר היה בגובה רב. ברור לכם שמכאן והלאה זה עניין של בחירה. אני צ'יק צ'ק יכולה להתרגז ולרעוד ולהתווכח עם בעלי על הגישה שלו, למה אתה לא אומר לה משהו? ואיכשהו אני מרגישה פתאום לקלוק בכף היד שלי ומסתבר שבוני הכלבה שלי קולטת שאני בלחץ. אני מלטפת אותה ומחליטה בן רגע לצאת איתה החוצה. "בואי" אני קוראת לה וכבר אנחנו בחוץ. הירח מעל הגגות אני לא רואה אותו אבל יודעת שהוא שם. בבית הסמוך מכינים חביתה לארוחת ערב וזה מזכיר לי תמיד את הכפר שבו נולדתי.  מה הקשר? לא רק בכפר מכינים חביתות, בסדר אבל זה לוקח אותי לשם. ואז אני שומעת בדמיוני גם את הפרות שנכנסות למכון החליבה. כמה שלווה הייתה אז. ואבא חוזר מהשדות עם הטרקטור ושר בקולי קולות. בינתיים בוני מושכת אותי לכוון העץ ואני נזכרת באופנוע. רוח קלה שוברת האת החום שהיה כל היום ואז , אז פתאום ככה פתאום הכל קל. אני מחליטה: "לא רואה ממטר". מה כבר יש לראות? את השטויות של היום? את ה"ג'וקים"  או ה"ג'ננות" כמו שקוראים לזה? מה יצא לי אם אסתכל לכוון? כאב לב? כאב בטן? מה? עכשיו תשאלו: אבל איך את יכולה לא לראות? כלומר לא להתייחס,  לא להגיב,  זו הבת שלך. את אמא ואת אמא רגישה ודואגת  וזהמסוכן. הכל נכון. אבל איפה הגבול? ומה עם השקט שלי? הבריאות שלי? השמחה שלי? החיים שלי? לא היה צורך להתמהמה בחוץ  ועדמהרה  נכנסנו חזרה הביתה ובוני הלכה לשתות. כמו שצריך, יש דברים שחייבים. חזרתי לספר שלי וקמטוט  של חיוך על הפנים שלי אותת לבעלי שהכל בסדר . בבוקר, פגשתי את עצמי בקפה. חשבתי עוד קצת על השטות החדשה הזאת, מעניין שהיא לא התקשרה בכלל להגיד לי, בטח, היא יודעת שאימהות לא אוהבות את זה.אבל מה עכשיו? האם אני הולכת להיות לא נחמדה? הו לא, זו לא חכמה. אני לא רואה ממטר את מה שלא מועיל. הענשה ותוכחה ממש לא מועילות. אז את מה אני כן רואה? את הזכות שלי לבחור בחיים. אני רואה את הילדה האהובה שלי. רואה ימים טובים מנגד. רואה את זה עובר לה, רואה אותי מושכת אור לחיים באמצעות אהבה ותקווה. תיכף אתקשר אליה, אל הבת היקרה שלי ואספר לה כמה אני אוהבת אותה. אם נדבר על זה? לא יודעת, באופן עקרוני למה לא? לדבר מותר ואפילו צריך, להשמיע קול זה חלק מהתפקיד ההורי אבל לא לשכוח לשים את הגדר. אם פורצים גדר מגיעים לשטח אש. ולשם אני ממש לא רוצה להגיע. ואתם, אם זה הגיע חלילה גם אליכם, האופנוע הזה, תשמרו על עצמכם. תאמינו לי אף אחד מאתנו לא חסין ולא מחוסן אבל אפשר להחליט שלא רואים ממטר את מה שאינו מועיל. רואים רק את מה שכן. אגואיסטי? כן קצת, זה נכון, אבל כנראה שזה גם סוג של מתכון.

         ואם כבר מדברים, אז תזמינו אותי לסלון שלכם. אפשר לקיים יופי של חוג בית תחת הכותרת" לא רואה ממטר". אתם כבר יודעים שתחת הכותרת הזאת באים רק דברים שתפקידם לעודד, לחזק,  להעצים ולהאריך חיים. צריך לדעת מידי פעם לעצום עיניים,  פשוט לא לראות.  מה כולל ערב סלון כזה? הא בוודאי, אני כבר מסבירה. כמו תמיד אני מספרת על עצמי, בגובה העיניים שלכם, שרה פה ושם כי אי אפשר בלי שירים  ויש לי המון סיפורים על הדרך, מהחיים כאלה שבהם אני בוחרת "לא לראות ממטר" ומזמינה אתכם גם ללמוד את הטכניקה הזאת.. כדי להזמין אותי פונים אל קובי, זוכרים? האיש שיש לו הכי הרבה סבלנות בעולם והוא הכי יקר לי ! ומה עוד? כן בטח, תודה רבה לכל המגיבים בבלוג. למה אני לא מגיבה לכל אחד באופן אישי? טוב זה כבר סיפור לפעם אחרת. אבל אני קוראת את כולם ושולחת ברכות מכל הלב.              

                                               בשורות טובות       
                                                                              להתראות בפעם הבאה


                                                                                                 אריאלה סביר  

    בחזרה לבלוג האחרון


בס"ד                                                                                                               11.08.16     יום ה'   ז' באב תשע"ו



                                  לא רואה ממטר...  אלא אם כן מה שיש לראות ממש מוצא חן.

                     והפעם: מאתגרים את אמא.



היי!

          נו טוב, אני לא יכולה להתאפק עם הבלוג. נכון שרק לפני יומיים כתבתי פרק חדש וכמעט בטוח שקהל הקוראים הוא די קטן. בסדר, אין לי בעיה עם זה. גם רומא לא נבנתה ביום אחד. חוץ מזה תסתכלו על המילה: "קטן" אותיות : טנק. ומרגיש לי בטוח מאד עם הטנק הזה שבמילים אחרות הוא קהל קוראים קטן. בינתיים....אז אתמול כתבתי והנה אני שוב, כי בלוג זה כתיבה מהבטן, אי אפשר להחזיק את זה הרבה זמן.  אז מי שקורא, קורא. הקיצור זוכרים את הפרק על האופנוע? נראה לי שהזוג הצעיר שלי התלהב. עוד אין להם בראש ילדים ומשפחה אז הם מתלהבים מהחיים וטוב שכך. מקווה שמהר מאד יבינו מה זה באמת החיים. אז יום אחד היא כותבת לנו בקבוצה של הוואצאפ: " הטלפון לא בסדר אם תחפשו תדעו שאין לי איך לדבר. " כמה ימים אחרי זה היא שולחת תמונות עם נוף משגע .כולם מנסים לנחש: "איפה אתם?" לי היא כותבת "אמא אני בקפריסין"! מתחשבת בי שאני לא יכולה לראות את התמונות ולנחש איפה זה. מה, הם חיכו שאקפוץ לתקרה או מה? כבר הבטחתי בבלוג האופנוע שאני לוקחת נשימה.  הפעם לקחתי מים קרים בכוס גדולה עם הרבה קרח. ידעתי שקפריסין זה גם קפיצה ממצוקים ללגונה וגם מצנחי רחיפה ומיני אקסטרים. כשחזרו לארץ שאל אותי החתן אם כתבתי על זה בבלוג. הא, אמרתי לעצמי מאתגרים את אמא. מה נראה לו שעל כל דבר אכתוב? והנה הם משיגים את הצומי שלהם.  לא חמודי אין לי מה לכתוב. ואז הם מתלחשים מאחורי הגב שלי עם פה מלא חיוך ומתלבטים אם לספר או לא. אני יושבת בשקט. מתלבטת מה לקחת עכשיו במקום מים כי כבר כואבת לי הבטן מרוב מים קרים ואז היא אומרת: "אמא שלחתי מועמדות לאח הגדול והזמינו אותי לאודישן מה את אומרת?" מה אתם הייתם אומרים? אז יצא לי: "תעשי צחוק מעצמך לא ממני" והנה הם כבר זוכים שאני כותבת עליהם, אם זה נקרא לזכות. ואני מבינה שמאתגרים את אמא. הכי קטע הוא שאז אני הולכת לאמא שלי, שגרה מאחורי הקיר של הסלון שלנו, ומספרת לה על התעלולים של הצעירים. היא באמת יוצאת מדעתה. מה קורה להם? השתגעו לגמרי? ואני צוחקת. אריאלה, אני אומרת לעצמי גם את סוג של מאתגרת את אמא.  למה את מספרת לה?  מסכנה,  עכשיו היא לא תישן עוד לילה. וזהו,  הם נסעו ואני מילאתי דלי עם מים וחומר שטיפה בריח של נרקיסים,  חלצתי נעליים והחלטתי לשטוף את הבית. כי בא לי. דרך אגב,  ניסיתם פעם לשטוף בעיניים עצומות? חשבתי לעשות תכנית שקוראים לה "פרה עיוורת. " להזמין כל פעם מישהו אחר מהילדים שלי ומהנכדים,  לשים להם מסכה של פרה חמודה ולהטיל עליהם מטלות. כמו למשל: למיין את כל הניירת שהצטברה על השידה העתיקה בכניסה בלי לזרוק שום דבר חשוב.  לשטוף את הבית כשיש המון מכשולים בדרך, כמו נעליים שמישהו זרק,  חבל של הכלבה,  כל מיני דברים של מה בכך, למיין גרביים, להפריד כביסה לבנה וצבעונית, להכין עוגה כדי שיהיה לאבא משהו טעים לקפה אחרי "השלאפשטונדע" שלו. ולשמור על חיוך. טוב זה בראש שלי ככה אני מעסיקה את עצמי ביצירתיות ולא משתגעת מהשטויות שלהם. בסוף הם נסעו, כן כבר אמרתי אבל אני רוצה להוסיף שהם נסעו עם חיוכים וצחוקים ונשיקות והכי חשוב, ברכת הדרך מאימא. כן אימהות יקרות,  אם אתן שומעות וקוראות אותי עכשיו זה התפקיד האמתי שלנו. לחשוב טוב ולדבר עם בורא עולם. כאילו שיש משהו יותר טוב לעשות. וככל שנבין את זה מהר יותר יהיה לנו טוב בחיים. מה עוד להגיד לכם? כן אני מקבלת תגובות ושואלים אותי מאיין לי הכוח לצמוח, להרים ראש,  לקבל באהבה אז אם אתם רוצים לדעת עוד,  תזמינו אותי לערב סלון שלכם ותקבלו המון סיפורים... הא ועוד משהו, איך אני לא מתביישת לספר על השטויות של הילדים? טוב כי אני לא אוהבת לעטות מסכה של צדיקה ולשחק אותה שאצלי הכל הכי טוב והכי בסדר וכולם מחונכים להפליא.  זאת אני, מבטיחה עוד הרבה סיפורים רק מתפללת שהכל תמיד יהיה עם הפי אנד. להתראות לכם ותעזרו לי להגדיל את קהל הקוראים שלי.  הם לא יודעים שיש לי בלוג כזה שווה וסליחה על החוסר צניעות... זה סגנון הכתיבה בבלוג, מהיר ונשלף, בלי הגהה. אז תפרסמו וגם אתם תכנסו,  תציצו תמיד,  תראו אם יש חדש אולי הנושא שאדבר עליו יהיה בדיוק מה שאתם צריכים. ביי בינתיים.

                                                                                                              בשורות טובות

                                                                                                                               להתראות בפעם הבאה

                                                                                                                                                                              אריאלה סביר

נ.ב.

תמשיכו להגיב ממש כיף לקרא את התגובות שלכם.
עמוד 1 מתוך 4

כתבו הודעה פרטית לאריאלה סביר